רדיו מנטהלארוב לו בבר או בפייסבוק ולהתקשר לאמא שלו כדי לבכות לה: כל מה שאסור לעשות אחרי פרידה טרייה, אלא אם ממש בא לכם לאבד כל סממן של כבוד עצמי
אני מניח שזה קרה לכולם: פרחים, פרפרים בלב ושיחות על בסיס יומיומי נקטעים באחת על ידי שיחת ‘יחסינו לאן’ שהוגה הצד השני, לאחר שהבין שהתשובה לשאלת השאלות היא לא אחרת משומקום. לאחר שיוצאים מן ההלם הראשוני מתחילה הסאגה המלודרמטית מכולן. היא כוללת בכי תמרורים פתטי במיוחד, בליסה אל תוך הלילה, שינה של ימים רצופים או שתייה לשוכרה והרבה מעבר לה במקרים אחרים.
יש-איש ודרכו המופלאה לשקוע בביצה הטובענית של הרחמים העצמיים. במצבים אלה בהם אנחנו פחות מודעים לעולם סביבנו וקיימת סכנה מיידית להתנהגויות קפריזיות והרסניות. הרי מבחינתנו, באותו הרגע החיים נגמרו גם ככה, וכל מחשבה על המחר מיותרת לחלוטין.
מחר? אין מחר, יש היום. ואם כל מה שנותר זה להתפלש בבוץ שיצרנו בעצמנו בעזרת דמעותינו הרבות, אין גם מנוס אלא להשפיל את עצמנו, כי לעיתים רק כשיורדים הכי נמוך, מצליחים למצוא את התקווה לעלות חזרה מעלה. להן כמה דפוסים נפוצים שפוטנציאל ההרס שלהם אמנם לא גבוה במיוחד, אבל הם בהחלט פתטיים ומשפילים. בעיקר בהסתכלות שבדיעבד.
1. הקיר הלא נכון
מי צריך להתחבא על עצים עם משקפת ובגדי הסוואה כשהיום קל כל כך להיות המטרידן הכפייתי שתמיד התאווינו להיות? כל מה שצריך הוא להיכנס לקיר של האקס או האקסית, לראות מה הם פרסמו לאחרונה. ו..הא! הם קיבלו פחות לייקים ממני על סרטון החתולים החמוד מיוטיוב. מגיע להם! ומה זו התמונה הזו? השמינו קצת, אה? והשיניים הצהיבו אולי? יופי! ככה טוב יותר!
בעצם על מי אנחנו עובדים? אנחנו מתגעגעים אליהם לאללה, עצוב וריק לנו בלב. אוקיי, לחשוב על משהו אחר! אולי נפרסם סטטוס חדש? כן! יופי, ו…הו, לא! אנחנו עדיין על הקיר שלהם וכרגע פרסמנו להם משהו מטופש על כמה שאנחנו אוהבים את העונה החדשה של ‘בנות’ על הקיר!!!
לכי תכתבי לו סטטוס על הקיר, אני אדבוק בדרך המארב הישנה והטובה
2. לערב את ההורים
היי, אני מדברת עם האמא של האקס? זו אני, יעל! ו…ו… (יפחות הולכות וגוברות) אני לא יכולה לישון, אני רק חושבת על הבן שלך ונורא עצוב לי. באמת? אמרת לו שהוא לא ימצא אף אחת כמוני? איזה חמודה את! כן, גם אני חושבת שהוא צריך להתבגר קצת. את לא סתם אומרת את זה? באמת תתגעגעי אליי? והוא באמת יבין שהוא עשה טעות?
אחלה. כרגע הלחצתם את אמא של איקס, ניסיתם ללא הצלחה לפרק את המשפחה שלו ובסופו של דבר אתם מנתקים ומרגישים טוב לרגע. אבל אז רע שוב. ואיפשהו במקום אחר, מתקשרת אותה האמא לבנה ומספרת לו שהאקסית שלו במצוקה רגשית חמורה וזקוקה לעזרה מקצועית ובדחיפות. איך אומרים ילדים קטנים? בלי לערב הורים. תקשיבו להם, זו עצה טובה, גם היום.
3. להתחיל לצאת לבר המועדף עליו
כן, נו, אז יצאנו למקום בו הוא יושב כל יום בערך. אז מה? זה לא בכוונה, פשוט מאז שהוא הכיר לי את הפאב הקבוע שלו גיליתי שזה אחלה מקום! ובכלל, לא באנו לפה כדי לבדוק אם הוא גם נמצא פה. אוקיי, לא להסתכל, לא להסתכל, הנה הוא נכנס! הוא מסתכל עליי בחלחלה של ‘למה את עוקבת אחריי?’ לא, זה בטח לא זה.
הרי חשוך פה, אז אי אפשר לדעת. זה בטח היה מבט אחר והצללים משטים בי. רגע, לאן הוא הולך? אנחנו לא אמורים לשחק עכשיו בלשבת באותו מקום ולעשות פרצופים זה לזו? לא. כנראה שלא… אוף.
המחשוף? זה כדי שיראה איזו שווה אני וירצה אותי בחזרה
4. להפציץ את הפייסבוק שלך בשירי דיכאון
זה לא בשביל תשומת הלב. מה פתאום? אני סתם אוהבת את השיר הזה בו הזמרת שרה שהיא רוצה לחתוך את הורידים. הנה, אני רק אשים את זה פה ואצרף סמיילי עצוב למעלה. הו, מישהו כבר הגיב לי. הוא כתב “מה קרה? למה את עצובה כפרה?”. אני אענה לו שסתם, יום כזה. או, הוא כתב לי ‘חיבוק’. והנה, חברה כתבה “בובה, הוא לא שווה את זה”. איזה מתוקה, יא אללה.
מעניין אם הוא רואה את זה ומבין שעצוב לי. לא שזה משנה לי או משהו. אוקיי, הנה עוד תגובה חדשה. רגע… זה חבר שלו. הוא כתב לי “אוי, נו, את ממש שקופה”. למה הוא מתכוון? מה, זה לא קשור בכלל. סתם אוהבת את השיר הזה, מה הוא רוצה ממני? לא הכל קשור לחבר שלו, הנרקיסיסט הזה. אוף. עצוב לי.
מביך, אה? כן. ככה אנחנו נראים מבחוץ לפעמים. יורים את הרגשות שלנו לכל כיוון בצורה הכי עצובה שקיימת. כנות היא חשובה ואכן לא בריא לשמור דברים בבטן אבל גם אם אנחנו מתפוצצים מעצבות וחייבים את תשומת הלב של הצד השני, כדאי שנחשוב לפני על מה בעצם יצא לנו מזה.
סמסים של שכרות אל מושא הגעגוע בנוסח ‘אני חייבת חיבוק’ או ‘הלב שלי ריק’, רק יזכירו לנו כמה קשה לנו כשלא נקבל כל מענה, ובצדק.
צה שלי: התייחסו אל שברון הלב שלכם כווירוס המצריך תקופת החלמה. וכמו שלא הייתם רוצים שיתעטשו עליכם אנשים חולים ויפיצו את השפעת שלהם כך השתדלו שלא להפיץ את חיידקי הלב השבור שלכם. עשו זאת למען הסביבה אבל בעיקר למענכם. ואל תאמרו נואש. כי כל חוויה, נוראית ככל שלא תהיה, נראית שונה בחלוף הזמן.
קרדיט לכתבה :יעל אילני
